אונסן יוניסקס, אגם טוואדה והחייל הימי מייק

אונסנים משותפים לגברים ונשים ביפן — זה דבר רגיל. יש פחות כאלה בגלל התרבות שכפו עליהם מדינות מערביות. בזמן שבאירופה השתוללה הכנסייה ללא חטא הירה, בתרבות היפנית מין ואיברי מין לא היו משהו מביש. גברים ונשים רחצו במרחצאות יחד. יפנים מודרניים מעדיפים יותר ויותר אונסנים נפרדים, בעוד שתיירים אירופיים לא מתנגדים לחוות במו ידיהם את הקולוריט של יפן "ההיא". עוד דיירים באונסנים משותפים הם יפנים מבוגרים, שבאים להציץ על הקסמים של בלונדיניות יפות מהיבשת הגדולה.

האונסן שבאנו אליו היה הגדול ביותר מכל אלה שביקרתי. אולם מרווח, שנראה כמו מערה עם שתי בריכות גדולות של מים חמים ירקרקים. לא היו בו הכיסאות הקטנים והמקלחות הרגילים. המים זרמו בזרם ישירות מהקירות מגובה של שני מטרים. מתחת לאחד מהם, בתנוחת ספיידרמן מוכן לקפיצה, איזה בחור עשה מתיחות. נשים לא היו כאן. עמדתי מתחת לזרם והרגשתי בפה טעם מלח — המים מגיעים לכאן ממעיינות חמים הרריים. כעבור שעה, ניגש אלינו עובד האונסן וביקש שנעזוב — משמונה לתשע בערב הרחצה רק לנשים.

— לאן אתה נוסע הלאה? — לא יודע, כנראה לחוף השקט. אגב, אתה בטח יודע מה המצב שם עם פוקושימה? שם זה בטוח? — אני לא יודע, צריך לבדוק. — הוא לא האדם הראשון שאני שואל על פוקושימה, אבל אף אחד לא הצליח לתת לי תשובה ברורה. אולי יפנים, אפילו בהונשו, זה בכלל לא מעניין אותם.

בביתן הקמפינג אנחנו ממשיכים לשוחח על הרפתקאותיהם ושלי. לפני שבועיים הם היו בהוקאידו, וראו שם דובה עם גור. אחד הבחורים מראה לי את התמונות שלהם במצלמה. — וזו הספינת הלימוד שלנו. — הוא מראה לي ספינת מפרש. — אתם לומדים בספינת מפרש? בשביל מה? — כן, בספינת מפרש. — הם הביטו אחד בשני וחייכו. — אנחנו עצמנו לא יודעים, בחודש שעבר הפלגנו איתה להוואי. בלי מנוע, רק עם מפרשים.

לא בטוח שהיכולת לטפל במפרשים תעזור להם בתרגול העתידי, אבל להפליג מטוקיו לאיי הוואי עם מפרשים זה חייב להיות מגניב בלתי רגיל. בבוקר התמקחנו להצטלם לזכרון, ואז המשכתי הלאה. למזלי, לטפס בהר נשאר לא הרבה זמן ובקרוב חיכה לי ירידה ארוכה ותלולה. הלכתי לכיוון אגם טואדה.

יצאתי לכביש 102, שמוביל ישר לאגם. לאורך הכביש זורם נהר, שגם קשה להפסיק לצלם אותו כמו להפסיק לעשן. במובן של "עוד אחת ובוודאי זה יספיק". הכביש הנהר והיער מסביב שזורים ומתפתלים לכדי שלם אחד. אני נוסע בצד שמאל, אבל הנה עובר על גשר קטן ועכשיו הנהר מימין. לפעמים זה מבלבל, ורק כיוון הזרימה לא נותן להתבלבל. הטחב השתלט על הגשרים, המעקות, כל מה שהאדם הביא לטבע הזה. ביער בצדדים גושי סלע ענקיים, לא ברור איך הגיעו לכאן, אבל גם עליהם יושבים עצים כרוכבים. מהאדמה נוטפת חיים. נחלים קטנים, מפלי מים קטנים, הנה אני עובר עוד עשרה מטרים ומאחורי הסלע נפתח מפל גדול, עוד אחד, ואז עוד, וכך עד שיתחיל להשעמם. אלה העשרה הקילומטרים הארוכים ביותר במסלול כולו.

כשאני מאמן בדרך את כישורי התגובה המהירה-צילום בזמן נסיעה, אני מגיע לאגם.

— יש לנו סאקה, סאקה קסום, בלי שום הנגאובר בבוקר. רק נכנסתי לבקש להרתיח מים על המדורה. האמריקני מייק הזמין אותי לשתות איתו. הוא גר ביפן שש שנים, כבר נשוי ליפנית. עובד בבסיס הצבאי האמריקני מיקאווה. לקחנו כוסית סאקה — זה אכן היה קסום ורך. — אני מכיר רק בסיס אמריקני אחד... — באוקינאווה. — כן. — יש לנו כמה. כל הווידאו והתמונות שצולמו במהלך התאונה בפוקושימה, צולמו על ידי הבסיס שלנו.

בבסיס ממוקמות גם יחידות אוויר וגם יחידות ים של ארה"ב, הם עובדים בשיתוף עם היפנים. בסאפורו שאלתי את החבר טארו איך יפנים מתייחסים לחיילים אמריקנים במדינה שלהם. הוא ענה לי בפילוסופיות: — ובכן אי אפשר לעשות עם זה כלום. אחרי מלחמת העולם השנייה יפנים נחשבו ל"רעים" במלחמה הזו, כמו כל המפסידים. — ואז הוא הוסיף. — עכשיו הבסיסים האמריקניים נותנים עבודה רבה ליפנים מקומיים, אז אף אחד מהם לא רוצה שהבסיסים יעלמו.

מייק סיפר על התפקיד שלו. כשחיילים חדשים מגיעים לבסיס, הם לא יודעים כלום על התרבות המקומית, האוכל והבידור, אז הם רק עובדים, אוכלים המבורגרים ושותים בערב. המשימה של מייק — לארגן להם אירועים ויציאות מחוץ לשטח הבסיס, כדי לעזור להם להיטמע. — הם רק עובדים, ובערב שותים, עובדים — שותים. אתמול היה לי יום חופשי, אבל התנדבתי לקחת אחד לחתור בקיאקים. אתה חייב להתקשר אלי כשתהיה בקיושו. אתה אוהב לגלוש? — מייק, הבסיס שלכם השתתף בפינוי ובחילוץ בפוקושימה, ומה המצב שם עכשיו? בטוח? הוא היסס, הסתכלנו על המפה. — עד סנדאי זה בטוח בוודאי. אם תחזיק בהייווי, אז אוקיי. — בהייווי לא יכניסו אותי עם האופניים. — אה בטח, בטח. תקשיב, צריך לחשוב...

המים בינתיים כבר התחממו. החלפנו כרטיסי ביקור, והלכתי אליי לאכול. בבוקר רציתי להצטלם איתו, אבל בתשע בבוקר, הסאקה הקסום עדיין רצה שהוא יישן.