בתחנה הרחוקה ארד... וואקאנאי

הרכבת הציצה מעבר לגבעה, והפסקתי לנשום. יצאנו אל הים. הוא התחיל במרחק של חמש מאות מטר ממני והשתרע באין גבול עד לאופק עצמו. הגעתי לוואקנאי. קבענו עם מיקיו על שלוש אחר הצהריים, ליד מקדונלד'ס, אין לי מושג איפה בעיר הזאת נמצא מקדונלד'ס, אבל אמרתי שאמצא. השעון מראה רק 13:00, צריך לחשוב איך להעביר אותן. איזה דני עזר לי להוציא את הקופסה החוצה. הוא עם אשתו ושני ילדים מטיילים בהוקאידו. בחוץ מעונן אבל נעים. מה לעשות? הסתכלתי על קופסת האופניים כמו על כתם קפה על מכנסיים לבנים. ואז זה הכה בי. בדקה הבאה, אני עם נגן באוזניים, מרקד קלות וקורע את החלק העליון של הקופסה.

אנשים עוברים, חלקם נעצרים, מתבוננים. איזה יפני זקן ניגש לפטפט, עמד לידי כתף אל כתף, הצביע על מסגרת האופניים ואמר משהו ביפנית. — What? — שאלתי שוב. הוא, כנראה שהבחין שאני לא יפני, הרים גבות, עשה צעד אחורה והנהן בראש מלמל ביפנית.

רכבה בחורה על אופניים, גם עם תיקי טיולים והעמידה אותם ליד הקיר. מחייכת. חייכתי בחזרה. האופניים הגיעו בשלמות, שום דבר לא התכופף ולא נשבר. ובזמן שאני מדקדק בהבריגים האחרונים, הבחורה לידי כבר פירקה את האופניים שלה. נהיה לי מעניין איך היא מכינה אותם לנסיעה. — רוצה לראות איך את אורזת את האופניים שלך, — מתכופף על הברכיים. — זה Surly? (חברה אמריקאית מפורסמת לאופני טיולים). — או-ו! אתה מכיר את Surly? — היא התחייבה ואפילו קפצה במקום. — כמובן, אני מכיר את Surly!

היא מאוסקה, בדיוק חזרה מהאי... ליד וואקנאי, איפה שבילתה כמה ימים. אני מצידי סיפרתי לה על התוכניות שלי. — חכי שנייה. — אני ניגש לתיק ומתחיל לחפש כרטיס ביקור. הבחורה כשראתה מה אני מוציא, קפצה במקום משמחה ומחאה כפיים, רצה לתיק שלה. כך החלפנו אני והאמנית מיריקי כרטיסי ביקור.

האופניים מורכבים, הידיים רחוצות. אני כמו סוס שזה עתה הורידו ממנו את האוכף, עושה סיבובים בכיכר ליד התחנה. צריך לחפש מקדונלד'ס. הסרתי את האוזניות ורק עכשיו שמעתי את צעקות השחפים.

מיקיו פגש אותי בדיוק בשלוש, במכונית ונסענו לבית שלו. — אתה תישן כאן. — הוא הצביע על חלון בקומה השנייה. בקומה הראשונה יש לו מסעדה למטבח יפני מסורתי, שבה הוא עובד מחמש עד 11 בלילה. — איפה לשים את האופניים? — השאר כאן, כאן זה בטוח! ליד הים מסוכן! — למה? — דייגים רוסים. — צוחק.

הדייגים הרוסים באמת עשו כאן פעם שטויות. הלכו שיכורים, גנבו אופניים, גנבו בחנויות. לפי סיפורי אבי, שיוצא לים כבר 30 שנה, על הרבה מוסדות בוואקנאי תלו שלטים "כניסת זרים אסורה".

השעה חמש אחר הצהריים, אני עייף נשכב, כמו תמיד "לשעה", מתעורר באחת בלילה.