פגישות בטוקיו

בערב חיכה לנו יאניס בתחנת Shinjuku. בתשע וחצי בערב הוא עדיין היה בחולצת עבודה ובמכנסיים. הלכנו לאכול ארוחת ערב ברובע הקוריאני.

— בטוקיו יש הרבה רובעים ציוריים. — יאניס הוא המדריך שלי כבר שלושה חודשים. התכתבנו כשהייתי בישראל, דרך ה-ЖЖ ובסקייפ, ועכשיו נפגשנו לראשונה פנים אל פנים. הוא עובד כמתכנת וגר ביפן כבר שנה שישית. עם זאת אין לו אזרחות. — רק רישיון שהייה. — ומה אם הוא יתחתן עם יפנית? — כלום לא ישתנה, לקבל אזרחות יפנית זה מאוד קשה. — אתה יוצא עם יפנית? — שאלתי אותו כשכבר היינו במסעדה. — כן. — במה זה שונה מיחסים עם בחורה רוסית? יאניס הבטיח לי שיחסים עם יפנית זה משהו אחר לחלוטין. ולמרות שהתשובה הכללית הייתה "אתה צריך פשוט לנסות כדי להבין", כמה ניואנסים בכל זאת ניסיתי להבין. לדבריו, הדבר העיקרי ביחסים זה הגבר — ההצהרה הזו לא הפתיעה אותי במיוחד. — הגבר הוא המרכז, הוא מחליט לאן ללכת ומה לעשות. — והבחורה יכולה לסרב? — כן, אז הבחור פשוט צריך להמציא מקום אחר.

כנראה שזה לא חל על כל הזוגות היפניים. משהו בולט לא הצלחתי לחלץ — בכל זאת כדאי לנסות. מהמסעדה הקוריאנית לכיוון תחנת Shinjuku חזרנו דרך רובע הפנסים האדומים. כושי שמן ניגש לפיטר עם כרטיס ביקור וחייך חיוך חי ונעים. — בחור, זה יטעים לך, אני מבטיח. — לא, תודה. — אתה צריך לנסות.

מלבד זנות, כאן מציעים סוגים שונים של שירותים. בחורה עירומה תעשה לכם עיסוי תמורת 3000 יין, 40 דקות של הנאה ביד תמורת 2000 יין. — זה מה שאתה קורא רובע מסוכן, אני לא ראיתי כלום כזה. — אתה זה עתה ראית הרבה אנשי מאפיה. — באמת? לא שמתי לב... — לתייר קשה להבחין בהם, וגם הם לא מהווים איום על תיירים. פיטר בכל זאת החליט לחזור לאותה בחורה, בתקווה שלה השתפר מצב הרוח, אבל מחר, והיום המשכנו את החגיגה על הגשר בשיחה על החיים עם פחית בירה. בסך הכל ביליתי בטוקיו שלושה ימים. נחתי, טיילתי והשתובבתי.

בבוקר היום השלישי קמתי מוקדם כדי להספיק למכירה הפומבית של טונה בשוק הדגים בטוקיו, אבל ביום רביעי השוק סגור. רכבתי על אופניים דרך כל טוקיו. משינגאווה למרכז וממשיך צפון-מזרחה למאטסודו.

ביציאה, נכנסתי לדבר עם דוד מהירושימה מוטורס — חנות-מוסך של יגוארים רטרו.

וזהו.. שוב הדרך, הרגילה, המדודה. חכי לי, טוקיו, איפה שהוא בסוף אוקטובר. אני עדיין לא נפרד ממך.