מטקיאמה לגיפו

אמבר עם מייק התכוננו לתשע בבוקר. היום הרגיל שלהם מתחיל בשתיים עשרה, אבל היום בבית הספר ארגנו אירוע ספורט והפרחחים נאלצו ללבוש מוקדם יותר את המסכות של מורי בית הספר. יצאתי איתם כדי לחקור את טקאיאמה.

ביפן יש לא רק יישוב אחד בשם טקאיאמה, מלבד העיר קיימים עוד שני כפרים. העיר טקאיאמה שבה חיכו לי מקלחת, מיטה חמה וחברה צעירה נעימה, יש בה 94 אלף תושבים והיא נמצאת במחוז גיפו. לשם ירדתי מהאלפים היפניים. העיר היא בעיקר בת קומה אחת, שקטה ונקראת בקרב העם Little Kyoto, כנראה בגלל הרובע של העיר העתיקה, שבו נשתמרו מבנים מתקופת אדו.

באותו רגע כבר התחילה להתגנב בי זחל של ספקן לגבי המקומות היפניים "המפורסמים ביותר" "חובה לבקר!". העיר העתיקה בטקאיאמה הפכה את הזחל לחיפושית קרנית.

הקורא, כשיסתכל על התמונות, יקרא לי נודניק. אכן, מה יכול להיות לא מוצא חן כאן? כשאני מסתכל על התמונות האלה עכשיו בעיניכם, אני מסכים. ולא אומר שחיפשתי במיוחד רגעים שבהם העליה הבאה של אוטובוס תיירים תיעלם מעבר לפינה. ביפן יש המון מקומות שבהם אפשר לצפות במבנים בסגנון הזה רק בלי המוני תיירים נודדים וצלצול מטבעות בחנויות המזכרות.

אבל הנה השיקולים שלי. אם אתם מחפשים דרך להרוויח, פתחו אטרקציה תיירותית בעיר שלכם. מצאו בקתה, הושיבו שם זוג מבוגר. שהאישה תייבב בכוח, תזרוק לתנור בייגל טריים שהכינה, והסבא עם זקן עבות יחצב בגרזן בלליקה מקרש ליבנה. השלב השני - להכריז על זה לעולם. תייר מודרני משתמש לעתים קרובות במדריכים אינטרנטיים כמו lonely planet או שואב מידע מפורטלים תמטיים. הכניסו למדריכים האלה את האטרקציה שלכם, במקומות מסוימים תצטרכו לשלם, אבל תאמינו לי, זה שווה את זה. אפשר להזמין כמה מאמרים בבלוגים. עם פרסומים מודפסים העניינים מסובכים יותר, אבל גם הם ימותו בקרוב תחת מתקפת המאה ה-21, אז תעזבו אותם.

אז, האטרקציה שלכם מסומנת במדריך כנווה מדבר של רוסיה עתיקה בטטרסטן שניצל בנס (בקמצ'טקה, בפרימורסק, בקרליה - בכל מקום). באותו זמן איפשהו באנגליה הרחוקה, סר גאריסון, מתכנן עם בת זוגו חופשה ברוסיה, פונה לאחד הפורטלים הפופולריים באינטרנט ונתקל בפרח שלכם בג'ונגל האבן.

• תראי, כאן אפשר לקנות בייגל רוסיים אמיתיים, שאישה כפרית רוסית אופה ישר מולך. (זה לא נכון?) הכתובת של הנס נכתבת במחברת, ובזמן שגאריסון גולל מזוודה על האספלט הלא-ישר של העיר שלכם בחיפוש אחר מלון, צריך לעשות עוד כמה הכנות כדי לקרוע קופון. אז הבקתה במלוא הדרה, עשויה לפי כל חוקי הסגנון הרוסי. משמאל לאישה כל הקיר במסמרים, עליהם תלויות חרוזי בייגל מוכנים. מימין לסבא דוכן עם בלליקות. מה עוד צריך? ותרו על הרעיון שלכם על אסתטיקה וסגנון, הציבו בכניסה לבקתה גביע גלידה ענק מפאפייה מאשה. מה עוד? וודקה, מחזיקי מפתחות עם בקתה, מחזיקי מפתחות עם סבא, אישה, בייגל, תנור, גלויות, חולצות - כל זה נמכר עם תוספת ענקית ומביא רווח. גאריסון, אחרי שצבר רשמים, התצייד "בבייגל מיוחדים" לקרובים וחברים, לא יסרב לשבת על ספסל בצל ולאכול גלידה. ומה אכפת למישהו מהאותנטיות של הבקתה שלכם? יש תמונות מעולות, יש מזכרות, האווירה הושגה.

כמובן, במה שאמרתי יש הרבה סרקזם ולא הכל כל כך חלק, אבל הכיוון הכללי כזה. אם תיסעו ליפן במטרה לטעום מארכיטקטורת אדו, להרגיש את האווירה, אז לכו לעיר הגי במחוז יאמאגוצ'י או סטו מהדרך הראשית בדרך לגיפו, נגויה, איפשהו באזור מינו, סקי הלא ידועים.

אחרי שסיימתי לשפוך מרה היום, אספר לכם קצת על טקאיאמה. האזור יפה מאוד ויש בו כמה אטרקציות מעניינות. בעיקרון כאן אפשר לאכול בחינם, לטעום הכל ממרק מיסו וחמוצים ועד ממתקים מסורתיים וסאקה. מהאחרון יש כאן הרבה מאוד, באזור יש שלושה מפעלים צבעוניים שמכינים אותו. זה נעשה בחורף לשנה שלמה. יש הרבה סוגים של סאקה, ואפילו השתכרתי בבוקר מוקדם, מסקרנות.

בדרך לגיפו יש עוד מקום מעניין אחד. הכפר שיראקוואגו (העורך מדגיש את המילה ומציע להחליף לשאריקובסקי... חח). בקיצור Shirakawago - כפר בלב הרי ההרים, עם גגות יפניים מסורתיים. הדרך אליו עוברת לאורך נהר שוקאווה הציורי לא פחות. ביפן האדם מסתדר מצוין עם הטבע ולמרות שלאורך הנהר עובר כביש מהיר ער, ולאורך הגדות נמצאים יישובים, בנהר עומד דג, גדול, בשרני. עפים נשרים ואנפות.

בנסיעה על אופניים אפשר להיות עד לתופעות טבע יפות. מוקדם מוקדם ערפל כבד עולה מהמדרונות ומצטבר בבקע בין ההרים. הרוח נושבת אותו לכיוון האגם והוא כמו נחש גדול שוחה, עולה בהדרגה למעלה. בחמש בבוקר רכבתי איתו במרוץ כעשרה קילומטרים, ואז הדרכים שלנו נפרדו.