נאריקו ואגם Shumarinai
תרגום AIהתחלתי לעצור גם כן, קצת התכעסתי שלא נתנו לי לסיים את הירידה. עצרתי ליד המשאית הקטנה, נאריקו במהירות, בלי לומר מילה, שלפה מהתיק חבילת כסף. שם היו 5000 ין. שמחתי ופשטתי את הדולרים. — זה עתה התקשרתי לבעלי וסיפרתי לו על המסע שלך, הוא התחיל לצעוק עליי, למה לא עזרתי לך. לא, לא, אתה יכול לקחת אותם לעצמך. — נאריקה סירבה לקחת את הדולרים. כך נפתרה הבעיה שלי.
לאגם הגעתי כשעוד היה אור. פרשתי את האוהל והלכתי להסתכל סביב. קודם כל, חיפשתי אונסן.
— אין פה אונסן, יש מקלחת. מאיפה אתה? — אישה קלות שיכורה ליד אוהל גדול הצביעה לי במעלה ההר. — או, ממש כמו החבר לשעבר שלי. — היא צמדה את הכף לשפתיים והציצה לאוהל לבדוק את הבעל.
הם נופשים באגם כבר יום שני. התחתנו בארה"ב, שם גם נולדה הבת שלהם, היפנית אמילי. עזבתי אותם לזמן קצר.
המקלחת פה מזכירה תא של מעבורת חלל. מורכבת משני תאים עם רצפה, תקרה וקירות מפלסטיק. בתא הראשון, ההלבשה, צריך לדחוף מטבע של 100 ין, אז בתא השני, במקלחת, נדלקת הספרה 5. זה אומר שיש לי חמש דקות להתרחץ. דחפתי את המטבע, ונזכרתי שהשמפו שלי נשאר בחוץ. פתחתי את דלת התא, וחמש הדקות שלי עברו לחשבון הבעלים. את האלקטרוניקה הזאת לא מרמים. דחפתי עוד מטבע. התפשטתי, עברתי למקלחת, לחצתי על הכפתור "התחל רחיצה". התחילו המים, אבל כבה האור. אחרי שהתרחצתי חמש דקות בחושך, שתיים מהן בשיטת ניסוי וטעייה כיילתי את הטמפרטורה הנכונה של המים, יצאתי, רענן חלקית. כפתור הדלקת האור לא מצאתי. אוטומציה מלאה.
שמתי לב שבאגמים פה לא רוחצים. זה היה האגם הגדול השני שביקרתי בו. אבל כאן דגים ישר מהרציף, יש בית דייג, בו אפשר לאכול, לקנות מזכרות ליד השולחן בחום מול טלוויזיה פלזמה ענקית לספר לאורחים אחרים על השלל. גם אפשר לשכור סירה, 500 ין לחצי שעה. באחרון השתמשתי.
— מה יש לך הערב לארוחת ערב? — אטריות וקופסת שימור טונה. — רוצה לנסות את המרק שלי? — יפני? — לא, איטלקי אותה יפנית הזמינה אותי לטעום מרק.
בבוקר קמתי עם נכונות מלאה להגיע לאסהיקאווה. עוד אצל נאריקו במשרד שלחתי כמה הודעות ב-couchsurfing ולא ידעתי את התשובה. לאסהיקאווה אגיע בחמש בערב, ורק שם אוכל לבדוק את הדואר.
