אל יפני או דת ביפן

איך הגיע לכאן מקדש? רבים שנסעו ביפן ראו מקדשים במקומות בלתי צפויים — משכונת מגורים ועד מרכז תעשייתי, בשוק, ביער, על הר. באי Mayajima יש מקדש ששערי הטורי האדומים שלו עומדים במים — דבר כזה לא ניתן לראות בשום מקום בעולם.

בודהיסטים או שינטו איזו דת היא הראשית ביפן, קשה לומר. הסטטיסטיקה אומרת ששינטו, אחר כך בודהיזם, ואחריהם עם פער גדול הנצרות. אלו שהתעניינו בנושא כבר נזכרו במשפט הידוע שיפני נולד שינטואיסט ומת בודהיסט. לא אגמור את הסיפור הבנאלי הזה שכבר נדש עד מוות. מהתצפיות שלי אסיק שצעירים יפנים אינם לא זה ולא זה. הרוב רואה בעצמו בודהיסטים, אבל זה יותר מחווה למסורת, חלק בלתי נפרד מסביבת המגורים (כמו פסל לנין בכל עיר), חלק מהיומיום, ולא אמונה. לבוא למקדש, לזרוק כמה מטבעות לתיבת עץ ואחרי מחיאת כפיים לומר איזה משפט — כיף מדי פעם.

ניצוץ נצרותי בעיר האגי, בדרום הונשו, פגשתי בריטי מבוגר, כומר קתולי, שמתפרנס מניהול טקסי חתונה בסגנון נצרי. ושוב זה לא עניין של אמונה, פשוט הגוון הנצרי של טקס החתונה עבור יפנים — זה אקזוטיקה ופופולרי. הכומר עצמו לא רואה בזה שום דבר פוגעני:

— אבל אני בכל זאת מחתן אותם לפני האל. — כאילו, הם אולי לא יודעים, אבל אני עושה את העבודה שלי.

שאלת הנצרות היפנית מעניינת גם מהסיבה הבאה. תארו לעצמכם יפן מבודדת של המאה ה-16. מדינה שמכל המדינות האחרות על פני כדור הארץ יודעת רק על הודו וסין, יש לה תרבות משלה וערכים מגובשים. על האדמה הזו יורד אדם עם עיניים בצורה לא רגילה, לבוש מוזר, לא יודע אף מילה ביפנית. השאלה: איך המיסיונר הראשון הצליח להשתיל ביפני הראשון, שהיה אז בודהיסט או שינטואיסט, שלפני אלף וחמש מאות שנה איפה שהוא במזרח התיכון (מה זה?) חי אדם בשם ישוע המשיח, הוא מת בשביל חטאיו והוא בכלל האלוהים שלו. איך? המשימה נראית בלתי אפשרית אפילו יותר כשאני נכשל בניסיון לגלות מיפני איפה נמצא מכולת.

התשובה של הכומר לשאלתי התחילה בצורה מושלמת: — אלוהים עזר להם בכוונה הקדושה... — המשך לא חשוב. ובכל זאת על זה אפשר לקבל מושג. בספר של איג'י יושיקאווה "כבוד הסמוראי" מתואר רגע שבו שני כמרים קתולים, בחופזתם לקבלה אצל הנסיך נובונאגה בקיוטו, מיהרו להציל מהנהר ילד טובע, ובכך כבשו את לבם של הורי הילד והאיכרים שצפו בסצנה. אחד מהקהל השליך את המשפט "אולי האל שלהם באמת כל כך גדול כמו שהם אומרים". וכך המיסיונרים הראשונים כבשו את העניים במעשים טובים, בעוד השכבות העליונות הוקפו בכמרים בודהיסטים. אבל הנסיך נובונאגה היה ניטרלי לגבי התרבות המערבית. "צריך ללעוס אותה ולירוק", אמר. הוא גם הראשון שהתיר לבנות ביפן כנסייה, תוך קידום האינטרסים הפוליטיים שלו. קטגוריה נוספת שהייתה פתוחה לנצרות הייתה יפנים "פרוגרסיביים" שלמדו מדעים מערביים.

על הדרך המודרנית להמיר יפנים לנצרות סיפר לי גם הכומר. לדבריו, הגישה שלו שונה מהמקובל. הכומר הכין שלט בגובה מטר ורוחב עשרים, עליו כתוב ביפנית "אמונה באלוהים — הסיכוי היחיד שלך להינצל". בתיאור הרעיון שלו, עיני הכומר נצצו כאילו הוא חולק איתי סלוגן גאוני. עם השלט הזה הוא מבקר באירועי open-air גדולים ועומד מחכה שיגשו אליו. צעירים רגועים, מעט שיכורים בקלות יוצרים קשר, הכומר מוסר להם את דבר האלוהים, אבל לעקוב אחר הצמיחה הרוחנית הנוספת של הממומר הטרי אין לו אפשרות.