יום האספסוף: לא שכחת כלום?
תרגום AIאפשר להילחם בחרדה של הימים האחרונים בדרכים שונות. אני, למשל, מכין רשימות, מדביק תזכורות ובדרכים אחרות מבזבז נייר. הפעילות הבלתי פוסקת הזאת נותנת לנפש שקט, ללא ספק. אבל הנה מגיע היום האחרון של "הבחינה", כשאתה יושב מול התיקים עם ערמות של דברים, איבדת את הרמאויים שלך, ומחליט מחדש על אותן השאלות. כמה זוגות גרביים לקחת? איזה חולצות לשים למעלה ואיזה בחלק התחתון? צריך לקחת את הנעליים האלה? אני כותב את השורות האלה, והצנזור הפנימי כל הזמן מעכב אותי, כי אלה שאלות שבנות שואלות את עצמן. אולי זה ככה, לי אף פעם לא היה צורך לדבר על זה עם חבר'ה. בכל זאת, השאלות על כמות זוגות הגרביים קיימות, והן לפעמים מסובכות יותר ממשחק שחמט.
איך הייתי רוצה שהיום הזה יטוס מהר יותר. אני יושב מול התיקים במחשבות עמוקות. על הספה פרושות חולצות, שמן לשרשרת, גרביים, מטען לסכין הגילוח, סכין הגילוח עצמה, מתאם לחשמל, הבושם האהוב שלי Azzaro, אולר קפיץ ועוד הרבה דברים. הדברים האלה יחד מכסים את הספה בשכבה רצופה, ובראש עוד שאלה... לא פחות מסובכת - "בטח לא שכחתי משהו??". תוכן התיקים שלי בקושי מעניין מישהו, שם יש בגדים, מוצרי היגיינה אישית, ערכה להכנת אוכל בתנאי שטח ואלקטרוניקה מסוגים שונים. האופניים לעומת זאת יש להם כמה חידושים, שעליהם כתבתי.
אלה עדיין הכנות, אני עדיין בבית ועדיין מדבר בזמן עתיד, אבל ה"עתיד" הזה הפסיק להיות מופשט, וקיבל צורות פיזיות. הלכתי למכון האופניים ליד הבית. שם כבר נוצרה קבוצת תמיכה שלמה של מכונאי אופניים טובי לב, שהשקיעו שעה שלמה בכוונון האופניים שלי לפני הטיסה. — אח איליה, בוא היום בשבע, נעסוק רק באופניים שלך! נעשה מהם בובה! הנימה הישראלית של לקרוא לכל האנשים אחים, בעברית זה נשמע כמו "אח איליה", כאשר השם "איליה" מבוטא עם הדגש על ההברה הראשונה. ובכן, המילה הכיפית "בובה" נשמעת בעברית כמו "בובה" עם הדגש על ה"ו". גם פה יש משלנו, ותמיכה כזאת מאוד משמחת. על רקע ההכנות קורה גם העברת חפצים לחברים, אריזת קרטונים, צביעת הדירה ורגעים אחרים. אני הולך לישון מותש, עם יום מלא ורווי מאחורי. מחר יהיה ה"מחר" האחרון לפני הטיסה.
